טרשת נפוצה (MS) היא מחלה דלקתית דמיאלינטיבית כרונית ואוטואימונית של מערכת העצבים המרכזית. ההתייצגות הקלינית נתמכת על ידי ממצאים אופייניים ב-MRI, המהווים כיום את השלד האבחנתי של המחלה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Multiple Sclerosis and Related Disorders', מטרת החוקרים הייתה להעריך את יעילות הטיפולים משני המחלה (DMT: disease-modifying therapies) לטרשת נפוצה התקפית הפוגתית (RRMS: relapsing-remitting multiple sclerosis) המאושרים על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA, בהתבסס על תוצאי תהודה מגנטית (MRI).
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו סקירה שיטתית ומטא-אנליזה, אשר לשם כך חיפשו ב-PubMed,יEmbase, וב-Cochrane Central Register of Controlled Trials אחר מחקרים מבוקרי אקראיות (RCT: randomized controlled trials) בנוגע ל-DMT. מדדי התוצא היו המספר הממוצע של נגעים ב-T2 [נגעים חדשים/שגדלו] ונגעי T1 חדשים [האדרת גדוליניום (Gd+) ב-T1 ואוזרים פחותי עוצמה ב-T1] בסריקות MRI מוח, אשר בוצעו לאחר 12 או 24 חודשים. החוקרים ביצעו מטא-אנליזה רשתית באמצעות הסקה שכיחותנית (frequentist) ב-STATA בגרסה 16.0.
לצורך האנליזה הסופית זוהו 26 מחקרים מבוקרי אקראיות. הטיפולים אשר הושוו בשכיחות הגבוהה ביותר היו אינטרפרון בטא 1a ואינבו. טיפול עם אוקרליזומאב נמצא יעיל יותר בהפחתת מספר נגעי ה-Gd+T1, וטיפול עם דימתיל פומרט במינון 480 מיליגרם היה טוב יותר באופן יחסי בהפחתת מספר נגעי ה-T2 החדשים. בדירוג הטיפולים נמצא כי אוקרליזומאב ודימתדיל פומרט במינון 480 מיליגרם היו יעילים יותר (1 ו-0.9 ב-SUCRA, בהתאמה) לצורך הפחתת מספר הנגעים החדשים ב-Gd+T1/ פחותי עוצמה; וכי דימתיל פומרט 480 מיליגרם/720 מיליגרם ונטליזומאב היו יעילים יותר (1.0, 0.9 ו-0.8 ב-SUCRA, בהתאמה) בהפחתת מספר נגעי ה-T2 החדשים.
החוקרים מסכמים כי הטיפולים עם אוקרליזומאב, דימתיל פומרט 480/720 מיליגרם ונטליזומאב הדגימו תוצאי MRI משביעי רצון בקרב חולי טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית.
מקור: